"שנלך יחד טרק של כמה ימים בהרים כמו שעשינו שנה שעברה" עניתי בהחלטיות. דממה. הם בדיוק שאלו אותי מה אני רוצה מתנה ליומולדת, שזה בפני עצמו הפתעה מתוקה שלא קרתה לפני כן מעולם.
אני חושבת שהם קיוו שאענה משהו כמו "ציור" או " אתם המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לבקש"
אבל עכשיו, אם כבר שאלו, הם במלכוד. בכל זאת יש קצת דם פולני בוורידים.
מכאן התחיל משא ומתן מפרך על כמה ימים הטרק, איפה ישנים ומה סוחבים על הגב. בסיומו הוחלט על שלושה ימים, אוהל או בקתות, ובתנאי שמסיימים במלון ספא מפנק. לא רע. אני מרוצה מהתוצאות של המשא ומתן. מסתמנת מגמה להיווצרות מסורת, אני מזהה בחיוך תוך שאני לוחצת יד על התנאים שסוכמו.
מכאן התחיל לו חלום. לא אחד קל ופשוט, אבל כזה שאני מתפוצצת מגאווה ואושר שעשינו אותו יחד. גאה במשפחה המתוקה שלי שמגשימה לי חלומות פרועים, וגאה בי שידעתי לבקש ושזה מה שהם לומדים לעשות בזכות החלומות שלי.
שני רכבלים, שלושה ימים, 2600 מטר של טיפוס תלול בשבילים צרים לעבר פסגות נישאות משובצות עיניים כחולות של אגמים. 18 ק"מ הליכה עם איש ושלושה ילדים שנותנים לי מתנה, ועל הדרך מקבלים כמה מתנות בעצמם.
פסגה ועוד פסגה ועוד פסגה נופים עוצרי נשימה של הרים גבוהים ואגמים צלולים לא רחוק מאיתנו עוד נח לו שלג בקצוות. לילה באוהל ולילה בביקתה אוכל פשוט וטעים תרמילים כבדים על הגב.
הילדים גדלו והם הולכים מדהים!
מנווטים בעצמם, מפטפטים באנגלית עם מטיילים אחרים שעפים עליהם בשבילים ושועטים קדימה.
אפילו נהרצ'ו הולך ברגליים קטנות כמעט את כל הטרק המטורף הזה בעצמו. יש הרבה פחות מנוחות אבא או אמא מאשר לפני שנה ואנחנו כל הזמן מתאימים את עצמנו לקצב שלו, שדורש סבלנות ומעורר התפעלות. כל מי שרואה אותי הולכת איתו יד ביד בעלייה ובמעברי נחלים מחייך חיוך גדול וקורא לעברו ' בראבו'. נהר גאה בעצמו ואחראי למצוא לנו את סימוני השבילים הצבעוניים.
הבאתי מהארץ חמש משרוקיות צבעוניות שחיכו בתיק כל השבועות האלה שאנחנו במסע שלנו.
בתחילת הטרק נהר מחלק אותם, לכל אחד צבע, ומהרגע הזה מקפיד לאסוף אותן בסוף כל יום ולחלק למחרת שוב, ולשרוק לאחים שלו כל פעם שהם מתרחקים.
קבענו סימנים: שתי שריקות שואלות מה נשמע, שתי שריקות חזרה עונות - הכל סבבה.
שריקה אחת חזקה אומרת שצריכים עזרה. מרחבי ההרים עולות שריקות. מה העניינים. הכל סבבה.
חסרי אוויר אנחנו עולים ועולים ועולים בהר. רוח חזקה נושבת וקפוא כאן. השביל הולך ונהיה תלול ויש פחות ופחות מטיילים.
שתי שריקות חזקות עולות מכאן, שתי שריקות עונות מראש ההר.
אנחנו בדרך. עוד קצת והנה עשינו זאת שוב ! חלום !
נ. ב.
מבטיחה עוד פוסט מפורט עם כל הפרטים הטכניים על הטרק שלנו לטובת כל מי שזה מעיר בו/בה חלום ישן חדש.
אם זה מדגדג בכל מיני פינות בגוף- זה אפשרי!
ואם כבר שאלתם איך מתחילים אז הרעיון הכי טוב שיש לי להציע זה שתבואו לטייל איתי .
עוד רגע מעבר לחום תתחיל עונת טיולים נפלאה במדבר,
ואתן מוזמנות לארגן קבוצה משלכן (עם כל החברות, עם שנת בר/בת מצווש או כל רעיון כיפי אחר. גם גברים מוזמנים! ) או להצטרף לקבוצה פתוחה להרשמה. תאריכים בקרוב.
העונה תפתח חגיגית בספטמבר עם טיול מופלא אל ההר הגבוה בסיני. ליהי ואני יוצאות שוב עם קבוצה מתוקה אל קדושת ההרים והבוסתנים הירוקים,
כאן כל הפרטים ועוד יש מקום במחיר מפנק של הרשמה מוקדמת!
ובינתיים - לחלום. ללכת. לפנטז. אחרת איך זה יקרה?
Comments