בסוף הסיפור יש הזמנה לטיול איתי במדבר עוד שבוע רגע אחרי שהמדבר שטף, רגע לפני שהשנה נגמרת. באמצע סיפור על ימים מבהילים. אם חשוף מידי או לא מעניין אפשר לדלג לסוף. בהתחלה לבשתי מדים. שוב מילואים. סוף יום ארוך. לא מאמינה שאני שוב במיטה זרה. לא מאמינה שאני שוב על מדים. לא מאמינה שאני כאן ולא בטיול השנתי של הבן שלי. שוכבת לישון מותשת ונפוחה מבכי. קמה בבוקר. סחרחורת של החיים. נשכבת חזרה חלשה. רואה מטושטש. שדה ראייה מוגבל בשתי העיניים וכתמים כהים בעין שמאל. חשבתי שזה מעייפות, מבכי, ה

מה שעשיתי זהו. נגמר. מעל 300 ימי מילואים ומשימה אחת שכנראה לעולם לא אפרד ממנה. יודעת שזה לא באמת נגמר, ובטח אשוב, גם למילואים ולמדים, גם...