לבד במדבר
לא לא
לא טוב לא טוב
אני נוזפת בעצמי כשרגל יחפה פוגשת שפיץ של סלע בחושך ואני מרגישה את העור שנפתח.
לא טוב.
את לבד
אסור לך שיקרה לך משהו.
צועדת חזרה בזהירות לכס המלכות שהכנתי ליד המדורה הקטנה שלי
והפלייליסט ששמתי בתחילת הערב שר לי youre not alone.
לבד במדבר
את השנה הזו הרגשתי שצריכה לסגור לבד. לפתוח חדשה לבד.
זקוקה לפיקוח נפש. לפקוח, לפקח.
בתוכי מיליון קולות. צורחים. כואבים.
לרגע התלבטות איך לנהוג בהם.
להשתיק אותם בקהות עם נטפליקס על הספה,
או להרשות להם לצאת במדבר לבדי בלי הסחות.
יאללה. החוצה.
לרפא את עצמי. לשטח.
לבד במדבר
מעמיסה על הטנדר ליום ולילה. לא בצמצום. בתודעה של מלכה.
כל מה שבא לי שיהיה איתי ויעשה לי נעים וטעים ונוח.
בהחלטה של רגע מעמיסה גם את מיקה הכלבה המזדקנת לארגז של הטנדר. שתנשום איתי מרחבים. יצאנו.
לבד במדבר
שמש אחרונה של תשפ״ד שקעה וכמעט ירד החושך. לא הייתי בטוחה שאמצא את הדרך להיכן שרוצה. הלב כיוון. העיניים זכרו. הידיים והרגליים נהגו. הגעתי בול בזמן. רגע לפני שהעלטה נפרשת.
היא לא מבהילה אותי. באתי עם שלי מהבית.
לבד במדבר
פורשת לי הכל.
מחצלת, עצים טובים, כסא מלכות נמוך על האדמה, מדורה קטנה, מזרון גדול.
פותחת יין טוב ושמה לי מוזיקה.
יושבת עם עצמי לסעודת חג מפוארת ואז המוזיקה קוראת לי לקום.
לבד במדבר
שמיים בשחור קטיפה עמוק
אין ירח
יש מיליוני כוכבים זוהרים
רוקדת
רוקדת במדבר
לבדי
נותנת לכל המחשבות לבוא.
מסכימה לפחד
מסכימה להרגיש
מסכימה להחזיק ניגודים.
כמה אני חזקה וכמה אני שברירית.
רוקדת ומדברת לעצמי
ואל כל השדים שבתוכי ובחוץ
כותבת מכתבים לאלה שפגעו בי. שמה גבול.
רוקדת ערומה
ביד אחד סכין שלופה
ביד שנייה כוס יין.
לבד במדבר
נרדמתי ברכות ובטוב
חבוקה בידי שמיים.
בלילה
מידי פעם פקחתי עיניים בפליאה אל כל הכוכבים הזוהרים.
הודתי לעצמי
עוד ועוד
שבאתי לכאן. שנתתי לי את זה. שככה אני פותחת שנה.
ושקעתי שוב בשינה מתוקה.
לבד במדבר
בחמש נפקחות העיניים
לאות טובה בגוף
של המסע שעברתי.
איזה מסע. מסע הגיבורה ממש.
היה קר וזה ריגש אותי מאוד.
התכרבלתי בשק שינה והבטתי בשמיים. אפשר היה לחוש את העלטה זוחלת מעט לאחור
להרגיש רמז לאור שמתקרב.
לבד במדבר
קמה לארוז את עצמי ולהעלים סימנים. כמעט לא רואים שהייתי פה.
וודאי שלא רואים מה התחולל והשתנה בתוכי. אבל זה כאן.
5:55 יוצאת לרוץ. שביל מתפתל עולה ועולה ועולה. עד השמש עולה.
עצרתי בפסגה להביט בזריחה ובכל הפאר שנפרש מתחתיי ולהזכיר לי שוב.
זה בסדר שעצוב.
זה בסדר שקשה.
זה בסדר שלבד.
את יכולה הכל. תעברי את זה.
מלכה. שמש ראשונה של תשפ״ה עולה.
לבד במדבר
חזרתי מהריצה אל מיקה שחיכתה ליד הטנדר. איזה כיף שאת פה איתי. עשיתי מקלחת שדה כמו שאני הכי אוהבת ולבשתי שמלה לבנה.
פרשתי מחצלת בצל ושכבתי. בהיתי בשמיים היפים. עשיתי מתיחות.
דיברתי למיקה ושאלתי אותה:
מה את אומרת מיקו על כל האושר הזה ? היית מאמינה עליי ? זה בסדר ?
כאילו אני יודעת שזה בסדר.
אבל ממש לעשות אותו ?
לקחת אותו ככה ? מותר?
היא שתקה ואני עניתי.
את יודעת מיקו ? פעם חשבתי שזו חוצפה. היום אני חושבת שזו נדיבות.
להסכים לעצמי לזרוח.
להסכים לעצמי לקחת חופש ומקום.
לבד במדבר
נכנסתי פצועה ויצאתי אחרת.
חזקה יותר. מרפה יותר. נזכרתי שאני מלכה. לא עבד של החיים האלה.
לא מתאימה את עצמי לאיך שאחרים בוחרים לנהוג בי.
לא ולא.
אני בוחרת.
לבד במדבר
פחדתי שנאתי רקדתי סלחתי כעסתי ישנתי קמתי רצתי עפתי אהבתי.
כבר צהריים. יוצאת מעומק השטח והמרחבים אל רחבת ריקודים אדירה.
מהלבד אל השבט.
מהשקט אל הטראנס.
שלושה ימים ושני לילות רקדתי.
כמעט ללא הפסקה. כמעט ללא מחשבות. פורקת זעם כאב בלבול ואושר גדול.
מקעקעת בתוכי עוד ועוד את ההבנות ממסע הלב שהיה לי לבדי במדבר. נזכרת עוד ועוד שאני מלכה וראויה לכל הטוב הזה. צורחת עוד ועוד את כל מה שהשנה הזו שמה לי על הלב.
זו את שצורחת שם מקדימה ?
שאלו אותי אנשים יפים מידי פעם כשעצרתי לנשום
כן. סליחה זה בלתי נשלט.
מה פתאום סליחה. תמשיכי ! את זורחת. את השראה. את משחררת לכולנו את מה שלא צורחים .
אז אולי זה באמת בסדר לזרוח ולקחת חופש ומקום? אני חושבת לעצמי בפעם השנייה היום.
היחד הזה כלכך חזק. לא מכירה פה כמעט אף אחד אבל כולם עדים לי. אני מחזיקה אותם והם מחזיקים אותי. כל אחד והמסע שלו בתוך רחבה אחת באמצע המדבר.
ריפוי עמוק שרק גוף שמתמסר למוזיקה יכול להביא.
שלושה ימים ודי. שיא החום והמוזיקה מפסיקה. המסע נגמר. או מתחיל.
הרגליים שלי חתוכות ותפוסות כמו שלא היו מעולם. מעידות על אושר גדול וכל כך הרבה לפרוק.
הגוף מפורק. בקושי מסכים לעמוד.
הלב ער. פתוח לרווחה
הכנפיים פרושות.
Comments