top of page
  • תמונת הסופר/תענבל הרפז

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד

3 בנובמבר 2006 התחתנו.


16 שנים

גם אז, כמו עכשיו,

we did it our way


יש שיקראו לזה בדרך הקשה.

עם שאילת שאלות לרוב,

שבועיים התראה לאורחים,

בלי שום דבר מובן מאליו,

ובחורף.


עשינו הכל בדיוק כמו שצריך, רק הפוך.

ברגע האחרון, באפס תקציב.

אני הייתי בהודו, אתה בגיברלטר

שיגענו אחד את השני כבר כל כך הרבה פעמים

שמה נותר לנו מלבד לומר בטלפון - יאללה, מתחתנים.


אמרנו לכולם שלא צריך צ'קים

אתה חפרת בורות לחופה ולמדורה

אני יישרתי את השטח עם טרקטור

את כל החברים הבאנו לסוף שבוע שלם

שיעבדו.

כפרה על החברים שלנו.


את הטוב שבעולמי עשיתי איתך מאז.

כל כך טוב וכל כך קשה.

שלושה אינדיאנים שהם אהבת חיים

ובית.

ואתה, ואני, שממציאים כל הזמן מחדש

ושואלים שאלות

שוב ושוב ושוב ושוב.

ובוחרים.


מסתמן שנחגוג לחוד

אני בקרחנה על רחבת הריקודים

אתה במדבר בטיול עם חברים.

שזה קצת מצחיק

גם כי לחוד

וגם

כי אתה איש המסיבות ואני אשת הטיולים.

אבל זה כנראה בדיוק העניין.

להחליף תפקידים, להחליף מקומות, לאפשר, לזוז קצת הצידה, או קדימה.

יחד ולחוד.


הלב יודע שפשוט זה לא.

כל כך הרבה תהפוכות , כל כך הרבה אתגרים

ידענו

ובטח עוד נדע.

יש לנו , יש בנו, משהו טוב. משהו שעובד.

משהו שאנחנו לא מוכנים לתת לו להפסיק לעבוד

בעמל,

בברכה,

בפרך,

באהבה,

בסבלנות (שלך) ובחוסר סבלנות (שלי).


אני לא יודעת איך אנחנו עושים את זה

בחיי.

כבר כל כך הרבה שנים

שזה פשוט משוגע.


תודה עליך ועל כל מה שאתה ואני יחד.

(שים ווליום )


במצב רוח מרוגש

ובאותה צורה ספונטנית כמו לפני 16 שנים ושבועיים

החלטתי לתת מתנה ממני לכבוד החגיגות

16% הנחה עם קוד קופון sweet16


לכל מי שרוצה להירשם בעצמה לטיולים הקרובים, או לרשום חברה .

(אחלה מתנה ליום נישואים לצאת לבד למדבר. רק אומרת)



בתוקף עד תום החגיגות מוצ"ש 12/11/22

או עד שאפסיק לומר "אני לא מאמינה שכבר 16 שנים אנחנו יחד"








פוסטים אחרונים

הצג הכול

תגובות


bottom of page