ליוויתי ותמכתי לוגיסטית בטיול של בית הספר הדמוקרטי חדרה
שזה שם מפוצץ למה שאני כה אוהבת לעשות: לטייל לי בדרכים, לפגוש חבר'ה חמודים ולהעמיס דברים מפה לשם ולעזור להם לטייל.
אני: אשה אחת עם ג'יפ ועגלה, הם: חבורה של נערים ונערות בכיתות י-יא-יב שמטיילים חמישה ימים טיול נודד בהרי אילת.
ואיזו חבורה לתפארת!
הכל הם עשו לבד - תיכננו את המסלול, קבעו את התפריט, הזמינו קניות, והתחלקו לוועדות.
הנוער הזה - זה שאנחנו אוהבים לצקצק עליו, זה הרוטן שבעצם מתגלה עם אנרגיית נעורים מתפרצת ומלא יוזמה- הם אלו שאחראים על המחנה ועל כל מה שקורה בו. זה חתיכת דבר מרשים לראות את הילדים האלה מתפעלים הכל. סליחה. בוגרים.
אני עפתי עליהם, ויש לי אינסייד אינפורמיישן שרכשתי כמה מעריצים בקרב הדור הצעיר. תמיד טוב שיהיה.
ימים של הרי אילת לווריד, של לפגוש שועלים וצבאים בדרך, של לקום עם השמש ולהשכיב אותה לישון. הפעם בכביש 12 מעל סיני, שזה חתיכת וואוו.
נפרדנו כך ממש עכשיו, הם ממשיכים לטבילה בים ואני אצה רצה לטיול פשוט הולכות שיוצא מחר. אח הנעורים האלה. כיף להיזכר.
コメント