top of page
  • תמונת הסופר/תענבל הרפז

פשוט הולכות מרץ- אני מתקשה למצוא מילים

האמת היא שאני מתקשה למצוא מילים.

וגם כמעט אין לי תמונות.

שני הדברים האלה לא קורים לי הרבה,

ובעיקר מעידים על מה שהיה לנו יחד בטיול בסוף שבוע האחרון.

על עומקים ודמעות וצחוק. על יחד ולבד. על ילדות והזדקנות.

המון המון היה לנו שם.


המזל הכי גדול בעסק שלי הוא חד משמעית המטיילות שלצידי. הנשים שמגיעות אליי. עשיתי משהו ממש טוב בעולם הזה, הקודם או הבא, כדי שהדבר הזה יקרה לי.

הן מגיעות מכל מיני מקומות בארץ. לפעמים מכירות מישהי, לפעמים לא. הן כל כך שונות זו מזו, וגם דומות, ולפעמים נראה שהן לא באמת ידעו לאן הן מגיעות. אבל אם הן כבר כאן....

גם כשאני לא מוצאת מילים - הן כן. גם כשאני לא מצלמת - הן כן. גם כשאני מתעקשת לא להוביל- הן כן. את הדרך, את השיחה, את המדורה, את היחד, את השקט, את הרעות החדשה הזו.


יש שיחות מעניינות על כלום, יש רגעים ארוכים של שקט ביחד. ויש לפעמים רגעים מצילי חיים. באמת.




חבורת נשים במדבר. פשוט הולכות. פשוט אוכלות. פשוט נחות. פשוט מקימות אוהל מול הרוח השואגת. פשוט נמצאות .

הלוואי ויכולתי לשחזר חלק מהפנינים שהן אמרו לי לסיכום רגע לפני שנפרדנו (אמרתי או לא אמרתי שתכתבו לי כי אשכח??) מכל משפט כזה הייתי עושה מדבקה, סלוגן פרסומת לאוטו. במקום זה, פשוט כי הזכרון שלי פח והתרגשתי כל כך, אני עונדת את מה שהן אמרו במחרוזת דמיונית ומקווה לזכור את התחושה.

תודה עליכן ענבל


על הצילומים המרהיבים: יפעת יוגב

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page