top of page
  • תמונת הסופר/תענבל הרפז

פותחת ראשי !


תם ונשלם שבוע שני במילואים. עוד שבוע אחד נותר, והוא יקרה בספטמבר.

השבוע אנחנו עובדים במצוק במצפה רמון, תלויים על חבלים מבוקר עד לילה.


השכם בבוקר מתחילים לסחוב ולפרוס ציוד, ועד הלילה אנחנו עובדים בחוץ על המצוק בשמש של היום ובקור של הלילה. ממשיכים ללמוד על מערכות הרמה והורדה, על חצובות ופתרונות למצבי אמת.

אנחנו עובדים בצוותים קטנים, המון שעות יחד, אנשים מאוד שונים. איזון הכרחי בין צחוקים שמנעימים את הימים הארוכים ומגשרים על הבדלים גדולים בין האנשים, לבין הרצינות והריכוז הנדרשים ללמוד את כמויות הידע התאורטי והמעשי שמוגש לנו.


כמה רגעים מהשבוע הזה שאני רוצה לזכור:


  • כדי שהעבודה תהיה יעילה ובטיחותית חייבים לגבש שפה משותפת וברורה. קריאות כמו - המשך עבודה, עצור עבודה, עבודה לאט - נצעקות בתוך צוות וכולנו חוזרים עליהם כדי שלא יהיה מצב שמשהו התפספס . כשמישהו פותח מערכת חבלי אבטחה הוא צועק "פותח ראשי" או "פותח משני" (מערכות חבלים שונות) וכולם צועקים אחריו. כשאני מתפעלת עמדה אני צועקת "פותחת משני" או "פותחת ראשי" וכולם חוזרים אחריי. בתחילת השבוע תיקנו אותי, בסוף השבוע כולם קראו אחריי "פותחת ראשי" ואפילו היו מבסוטים על זה.


  • השבוע באחת ההפסקות , בין שיעור לחילוץ, בין מערכת הרמה למשלף הורדה, דיברנו על לידות. חיילים וחיילות ,ערימת גברים מסוקסים, ואני, דיברנו על לידות. ולא סתם אלא על איגוד הבריאות העולמי ולידות בית.


  • סיימתי חילוץ מאתגר וירדתי מרוצה מעצמי מהחבלים. אחד מהחבר'ה אומר לי מבסוט שהוא לא מכיר הרבה נשים שיכולות לעשות את זה. המדריך החייל שלנו ענה לו חזרה שכל הבנות בצוות שלו יודעות לעשות את זה, אמרתי לו שזה נכון, והן אלופות עולם, רק שיש הבדל קטן ביני לבינן של 25 שנים ושלוש לידות. זה הצחיק אותו.


  • רגע לפני שמתפזרים הביתה, מיכל מפקדת האימון, קוראת לכל אחד למשוב. מעבר למשוב מקצועי שקיבלתי היא מבקשת לומר לי משהו אישי. החיילת הצעירה הגיבורה והנהדרת הזו ביקשה לומר לי כמה חשובה לה באופן אישי הנוכחות שלי בקורס, ולהגיד תודה על מה שאני מסמנת בשבילה ובשביל כולם. האמת - אני לא חושבת שזו אני שבאופן אישי כזו מעוררת השראה, אלא עצם העניין של נוכחות נשית בתוך תחום שרובו גברי עדיין, וההשפעה של זה. יחד עם זה שאני זו אני, ומה לעשות - לא סותמת את הפה, תודה לאל.


  • בבוקר היום האחרון קיבלתי תפקיד להיות מפקדת אירוע. המשימה הייתה לנהל חילוץ מהקרקע של פצוע, כולל בנייה של חצובת ענק, משלף ומערכת הרמה עם כננת. יש ערימות של קשרים על הקרקע, החבלים מתוחים והכל מוכן, ויש לחץ לבצע ולצאת לדרך, ולמרות זאת בנקודה מסוימת עצרתי הכל כי לא הייתי בטוחה באחד הקשרים. אני רוצה לזכור את הרגע הזה שלמרות שפיקדתי על צוות מדהים של 6 גברים מעולים, לא התביישתי להגיד זה לא נכון, לפרק ולקשור מחדש.


הגיע הזמן לספר סיפור חדש.

תודה מיה טבת דיין על ההשראה.








פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page