יצאנו למסע. החלטנו שיוצאים לשנה אל המקום הכי לא מוכר לנו בארץ. מנסים לחיות שם - מנסים לנשום שם- מנסים אותנו שם, ונראה מה יהיה. ביקשנו לטלטל את עולמנו, וקיבלנו. הרגשנו שאם לא נזוז, ממש ממש בקרוב, תיכף לא יקרה כבר כלום, יהיה מאוחר מידי: כי נירדם. כי נוח מידי. כי איך אפשר לזוז כשבסך הכל ממש טוב?
זזנו. 365 ימים של שינוי. הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש הוא הזמן בו אנחנו עושים לעצמנו מקום.
זמן. דבר כל כך אמורפי. מקום, בית. בית זו בסך הכל קופסא שגרים בה והקופסא הזו מצאה אותנו-מוצאים אותה כאן, עכשיו
כל התמונות האלו צולמו ביממה האחרונה. יממה. הזמן שלוקח לכדור הארץ לסוב סביב צירו. והתמונות האלו הן עולמי, כעת. וזה מדהים ומטורף ובלתי נתפס בכלל מה יכול לקרות ביממה, מה יכול לקרות בשנה.
באופן כמעט מושלם מידי העברנו היום את הרהיט האחרון שחיכה למקום מהבית ששכרנו לפני שנה בדיוק, אל הבית שלנו. עוד יש הרבה עבודה לפנינו, והמון המון חול, ומעגל של סיבוב
כל אחד סביב צירו, סובבים סביב השמש מסמנים לנו בית.
Comentarios