1.8.19
בין המצרים. בין ילדי הבכור שנולד היום לפני 11 שנים והפך אותי לאמא, ובין בן הזקונים שנולד שלשום לפני שנתיים והמחיש לי כמה אני לא יודעת כלום.
בין המצרים. בין יולי שנאסף ואוגוסט שנפתח. יום ועוד יום הופכים לחודש שאנחנו כאן. ומעתה כבר לא אספור ימים למסע, אולי חודשים, אולי שנים. אולי גרגירי חול בשעון. זמן יגיד.
בין המצרים. בין כמה שאני זקוקה לשורשים, למקום משלי ובין יצר הנדודים והרוח שקוראת לי. בין העץ שדרש להיוולד מתוכי בהריון האחרון והיה לי בית , לבין הפרידה מהבית שהיה כשניקינו את העץ יחד מהקיר.
בין המצרים. בין המיצרים. בין המיתרים. בין להיות הכי הרבה אמא לבין להיות הכי הרבה אני. בין גלות לבית.
בין המצרים. בין העולמות. בין פה לשם. בין הסקרנות לפחד.
Comments