top of page
  • תמונת הסופר/תענבל הרפז

יומן מסע- יום 548 בערך


6.1.21

שנים לא לבשתי אדום. זה לא יפה לי, כך אמרתי לעצמי. בעצם פחדתי.

אדום זה כוח, זו נוכחות, זה - תראו אותי- אדום זה דם, זה מכשפה.

לכן היום - לכבוד שיעור על מכשפות - לבשתי אדום.

וואחד גלימה אדומה של מכשפות שקניתי פעם בחנות יד שנייה. עם כיפה אדומה (בלי צמות ובלי זאב) עם אודם אדום ואפילו עקבים צעדתי אל ה.... זום.


ואפילו שזה היה דרך מסך ואפילו שאף אחת לא באמת ראתה את ההופעה המהממת שלי אני ראיתי אותי אני ראיתי את כולנו. ראיתי את החושך והאור שבתוכי ואת כל ישויות המכשפה שאני. כולן פשוט אני.


באמצע עבר הרבה כאב וחושך. כעס וזעם. בושה ועלבון. ובחילה חזקה אחזה בי, על כל מה שעברנו - אנחנו המכשפות. ועל ההשתקה של זה.


ואז עברנו לדבר על ריפוי. על יחד.

אני מדמיינת ירח מלא מדורה נשים ערומות רוקדות

אותנו אי אפשר לרסן. אי אפשר למשטר. אסור.


סיימתי את השיעור ויצאתי להכין צהריים. עם גלימה, אודם אדום ועקבים. הילד שלי הגיע עם חבר.

"אמא מה קרה לך? את נראית מוזר"

אני מכשפה. צחקתי.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page