1.9.20
השבוע נפל דבר ולא, אני לא מדברת על ה 1.9 ,שהוא בפני עצמו וואחד דבר. אני מדברת על תהליך הפרידה שעשינו , צוקרברג ואני, מהזהות המקצועית שליוותה אותי כל כך הרבה זמן .
מהרגע שפתחתי פייסבוק ( רק בורא עולם יכול להעיד כמה זמן אמרתי שאין סיכוי ומה פתאום וזה לא בשבילי ו...הנני כאן. מכורה כאחרונת המסוממות) פתחתי אותו למטרה אחת: קידום העסק. ועל כן קראתי לו , בלי להבין יותר מידי מה אני עושה "ענבל הרפז אקווה דולה" השם הזה קיפל בתוכו את מה שעסקתי בו באמונה יוקדת ואהבה אין קץ- טיפולים במים, ליווי הריונות ולידות, והוראה בקורסי הידרותרפיה.
יש המון אנשים שבהו בי במבט תוהה כשאמרתי " נעים מאוד אני ענבל" "ענבל הרפז" הוספתי כשראיתי שלא מזהים הם קימטו מצח , התרכזו חזק ואמרו: "אה, ענבל הרפז אקווה דולה" נו בטח שאנחנו מכירים.
אני והזהות שלי, הזהות שלי ואני. פעמים רבות לא ידעתי איפה אני נגמרת והיא מתחילה ולהיפך.
מאז עברו הרבה מים בנהר, והרבה חול על האוהל.
גדלתי, ילדתי, חזרתי לזהות המקצועית והתאמתי אותה לאימהות, ילדתי שוב , חזרתי שוב, ועוד אחד ושוב חזרתי, צברתי ניסיון והתבקשתי ללמד הידרותרפיסטים את כל מה שבאמתחתי. גיליתי שאני ממש אוהבת ללמד וממש אוהבת לטפל, ושכיף לי להיות גם לא-אמא לפרקים .
עברתי לערבה. בום.
איפה אני ואיפה הבריכה הטיפולית הקרובה ? איפה אני ואיפה בתי היולדות הקרובים? הכל רחוק רחוק רחוק. ובינינו- אני חושבת שקצת התעייפתי מהכוננות , הליוויים הארוכים , המתח התמידי של להיות בתוך בית חולים. אז מוכנה לשינוי.
מוכנה, מוכנה, מוכנה, מוכנה, מוכנה.
כלום לא קורה.
ננסה שוב. הלו ? אני מוכנה. אני מ ו כ נ ה מישהו שומע? אני גם ממש טובה בהמון דברים, באמת. כלום.
רק אני וארבעה קירות בבית קטן ויוקד בערבה.
אז כדי להרים את רוחי יצאתי לטייל, התעופפתי לי בשבילים (מסומנים, ברור) ,טבלתי במי שיטפונות קרים ועפתי עם עצמי ועל עצמי. הזמנתי חברות, יצאנו יחד ומפה לשם נולדה לי זהות מקצועית חדשה-ישנה. אני ואהבת המדבר, אני והמדורה, אני והשבילים, אני מעמיסה עגלות. מצחיק. הייתי שם לפני עשרים שנה וחשבתי שנפרדנו לנצח. מסתבר שלא נפרדים מזהות.
וכבר תקופה שאני מרגישה שאולי לא נכון שאמשיך להיות "ענבל הרפז אקווה דולה" . אולי כן? אולי לא? זה לא קל להפרד משם מקצועי כל כך מוצלח שהבריק בי בהשראה של רגע . שילוב של כל מה שאהבתי וחייתי. שם שהמצאתי , אולי אפילו אגיד מותג שהיה כל כך מוצלח עד שאפילו היו לו חיקויים . כן כן . פניתי לצוקי כמה פעמים עד שגם הוא חשב כמוני והנה אנחנו כאן.
שום דבר בעצם לא השתנה, רק עושה קצת סדר בבית.
נעים מאוד- אני ענבל הרפז ויש לי שני עסקים חיים בועטים ונושמים אש ומים, אדמה ורוח.
האח הגדול- אקווה דולה- הכשרות לאנשי מקצוע, טיפולים במים לנשים ולזוגות והכנה ללידה ממשיך לפעום בעיקר במרכז הארץ והשרון. אני מקבלת לטיפולים בבריכות קסומות , ממשיכה ללמד בקורסים והכשרות, ומעבירה קורסי הכנה ללידה (גם בזום!)
האח הקטן- יש אי שם - לוגיסטיקה, אירוח וטיולי מדבר פועם בשובבות בערבה וסביבותיה. אני מוציאה טיולי נשים אחת לחודש, אני מלווה טיולים שלכם משלב הרעיון ועד להקפצות ציוד בשטח וצירפתי גם תינוק לחבילה - ג'וני- הקארוון המדברי המהם שלנו שנועד לארח הרפתקנים במדבר.
הכל קורה יחד עם איש, בית, שלושה בנים , כלבה, קורונה, חופש גדול, רילוקיישן משמח ומאתגר, והחיים עצמם . נגיד, הייתי שמחה לקרוא שוב את הפוסט הזה ולערוך אותו אבל יש לי ילד שסיים גן ב 10:00 וכבר מקפץ פה מעלה מטה שעה בסבלנות לא אופיינית (שנגמרה מזמן) עם מיניונים והבטחתי להצטרף. ביי
בתמונה: מתעוררים לשחר של יום חדש. טוב אולי הגזמתי. מתעוררים.
Kommentare