3.1.20
כולם מסכמים עשור, אני מסכמת חצי שנה.
לא שאין לי הרבה כבוד למעלליי בעשור האחרון, פשוט לא זוכרת את רובם.
את מה שקרה מאז ה- 1.7.19 אני זוכרת. במידה.
התבגרתי מאז. אני כבר לא הילדה החדשה בכיתה, לא לא. עכשיו אני בחורה צעירה בבליינד דייט מתמשך.
אני והערבה, הערבה ואני.
יש פוטנציאל למשהו באוויר,
עוד לא יודעת לומר אם רציני כזה או פלירט, אבל משהו.
בעיקר מאז שהחום ירד ומיליוני הזבובים הפכו למאות בודדות.
אז התחלתי להרגיש אליה משהו.
עכשיו היא, היא לא מתרגשת ממני.
משחקת אותה קשה להשגה.
אוהו, מה זה קשה להשגה.
ואני, אני לא סגורה על עצמי מה מרגישה.
לאן זה הולך.
לחזר?
להתלהב?
לשחרר?
מי בכלל זוכר את החוקים.
מה שכן - די בטוחה שאני על סף קפיצה קוונטית. מרגישה את זה בא. ושהשמיים יהיו לצידי, איזה פחד. כנראה שהתפאורה הזו, הערבה אין קץ הזו, לא סתם שמתי את עצמי בה.
コメント