התנועה היא ערך, היא זכות, היא חופש. נחושה בדעתי לנוע יצאתי עם שלושה ילדים לדרך. אחרי כמה ימים של עונג איתם, המשכתי לכמה ימים של עונג בלעדיהם.
עונג הלבד.
לבד, בטרמפים, שק שינה ביד אחת, ותיק המסעות שלי ביד השניה.
ברגע חזרתי לגיל 24. היה שם כיף שאין לתאר. לא בטוחה שבגיל 24 חשבתי כך, אבל עכשיו כן. פתאום להיות נטולת ילדים וחופשיית תנועה היה כיף שאין לתאר.
נעתי בכבישים פתוחים, לא ידעתי איך אגיע ומתי, נסעתי בטרמפים ספונטניים שהובילו אותי בדיוק למקומות שרציתי, אפילו לאלו שלא ידעתי שאני רוצה להגיע אליהם.
כל לילה פרשתי את שק השינה והרגשתי מיד בבית. כל בוקר ראיתי זריחה במקום אחר.
גם בעינויים לא תוציאו ממני איפה הייתי ועם מי. רק אומר שהייתי מקצה עד קצה של הארץ, הדרך היתה חופשיה, והנשמה עוד יותר.
בין מקום מהמם אחד למשנהו גם עבדתי. לפחות ממש ניסיתי. כל הזמן איים עלי סגר. מטיילות ביטלו, כספים הוחזרו, טיולים נדחו ואני מידי פעם נחנקתי. יום אחרי שיצאתי לדרך כבר רציתי לחזור הביתה. התגעגעתי להיות בדיכאון עם עצמי בתוך השיגרה המעייפת אך מוכרת.
ואז בכוח הזכרתי לעצמי שלתנועה יש ערך, שבתנועה יש ערך, שהתנועה היא ערך, והמשכתי לנוע.
אני מתעקשת לנוע. מתעקשת להיות חופשיה.
Comments