top of page

המנחוס של הטיול

הייתה את הפעם שעצר אותי שוטר תנועה בדרך לפגוש את הקבוצה וקיבלתי הרצאה פלוס נקודות פלוס דו"ח אימתני. היה את הטיול ההוא שהג'יפ נשאר מונע כל היום כי בבוקר לא הניע, וקיוויתי שנמצא אותו כשנחזור. היה טיול עם פנצ'ר אחד לי, וטיול אחר עם שני פנצ'רים למטיילות , והבוקר בו , עוד לפני שהתחיל הטיול , אחת המטיילות הלכה לאיבוד.

כל מיני מנחוסים מעצבנים כאלה , שהצלחתי לשמוח בהם כי זהו, מלאי המנחוס בטיול הסתיים. וזה מרגיע , מאוד מרגיע.

הפעם , למרבה הבושה, החליק לי הטלפון מהכיס.

איפשהו במסלול המושלם של נחל ברק , בין הסולם הכי גבוה בתוך הנחל , לראש העלייה על המצוק.

רגע אחרי שצילמתי את כל המטיילות המהממות שאיתי עולות זו אחר זו בסולם הגבוה מכולם. גאה ומאושרת עבור כל מי שהתגברה על הפחד , ועלתה.


צופות אל האופק

מרוב התרגשות לא שמתי לב, והטלפון שלי , יחד עם כל התמונות המושלמות , כרטיס אשראי , רישיון וכל אנשי הקשר , היומן והחיים שלי למעשה, נעלמו.

שמתי לב לזה רק בראש העלייה כשרציתי לעדכן את אנשי המחנה שחזרתי לקליטה והכל טוב. ו...פוף ! אין לי איך לעדכן. אין לי איך לצלם. אין לי טלפון. איזה עצבים עלי.

רציתי חזרה למטה קצת מהמסלול , אין. רצתי חזרה למעלה, אין. לא רציתי לעכב את הקבוצה המהממת שלי, גם ככה פדיחות על . יאללה ממשיכות. הלך טלפון. הלך לי שבוע הבא עם כל המשימות שזה יגרור . והתמונות של כולן על הסולם .... העצבים עולים. רגע רגע. זהו. מזכירה לעצמי. הנה המנחוס המעצבן של הטיול. וואללה, זה באמת עובד, זה שימח אותי.


משכימות לזריחה

מטיילות לנו עד סוף הנחל ונפגשות מתחת לצל עץ השיטה. יושבות על קפה תה וקצת קלוריות כי באמת מזמן לא אכלנו ועוצר לידנו טנדר עם שני גברים מבסוטים בדרך למסלול .

ניגשתי, עטיתי הבעה רצינית ואמרתי "שלום לכם. אתם נראים לי רציניים ויש לי משימה בשבילכם. הטלפון שלי הלך לאיבוד בנחל . אני סומכת עליכם שתמצאו אותו"

עכשיו בואו - מדובר בהרבה מאוד מדבר ובטלפון קטן נטול קליטה שעטוף כמובן בנרתיק זהוב המשתלב היטב באדמת המדבר הנ'ל.

ועדיין שני הרציניים לא התבלבלו או נרתעו מן האשה המוזרה שזרקה הזייה כבדת ראש, שלא לומר מייאשת וחסרת סיכוי, שאלו קצת שאלות ויצאו למשימה. כלומר לטיול.

אנחנו ממשיכות , מגיעות לרכבים, נוסעות למחנה המשולם שמחכה לנו . כמה מוזר להיות בלי טלפון יה אללה. המוח שלי קודח במחשבות את מי אני צריכה לעדכן ומה הכי דחוף.

טו מ ייק א לונג סטורי שורט (עלק שורט )

מה הסתבר כשהגענו למחנה ?? שאין כמו לפנות אל הלב של גברים ולתת להם משימה.

צביקה מצא את הטלפון בנחל , התקשר לעדו (שאל אותי למי להודיע אם ימצא !) , שנסע להביא, העביר לרינת והנה- הסמסונג, עטיפת הזהב, תמונות הנחל ואפילו האשראי , כולם אצלי ביד שוב. צביקה המלך !

והנשים האלה שבחרו בי מכולן (בחיי שככה זה מרגיש כל טיול מחדש) היו יותר במתח ממני מהעלילה הזו , אז לא נותרה ברירה הרמנו (עוד) כוסית לחיים, כלומר לצביקה ליד המדורה.

תודה לג'וני המארח המושלם לרינת שומרת המחנה לעדו שבלעדיו לא היה קורה כלום לצביקה וחברו שעמדו במשימה מעבר לכל הציפיות והחזירו את הטלפון הביתה

(אם כי בינינו, מרוב צלמות מוכשרות שבמקרה גם מצטלמות מעולה, לא באמת היה לי צורך בו בטיול, אבל אל תגלו לו )

ושאר הקסמים שהיו שם , מה איתם? זה פשוט מה שקורה כששמים מסלולים מושלמים, מדבר, מדורה, נשים משובחות, אוכל טוב ויין ליומיים זה קסם. תראו בתמונות .


המחנה שלנו
המחנה שלנו


פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page