"יש סיכוי שנפגוש מים במדבר?" הן שאלו אותי בקבוצת הווטסאפ של הטיול .
"לצערי לא " עניתי, והוספתי סמיילי עצוב.
"היה חורף די יבש כאן, המעט שהיה כבר התייבש מזמן. מקסימום נשפריץ מבקבוקים זו על זו". צחקתי.
סוף השבוע התקרב, והתחזית בישרה שחם. חם מאוד. חם מאוד מאוד מאוד. אין ברירה, צריכה לשנות תוכניות.
הדרישות שלי גבוהות- אני רוצה שיהיה גם מסלול הליכה , גם מים טובים כאלה שעושים חשק להיכנס, גם מעט אנשים וגם צל. כל זה בתחילת אפריל ביום שרב. קל.
נדמה לפעמים שהעסק שלי קם כדי לשמור אותי ערנית. חדה. גמישת מחשבה. כל פעם מופתעת מחדש עד כמה. תודה לאל , ולי, על זה . נענית לאתגר. יוצאת לצוד מים במדבר עבור המטיילות שלי. ומוצאת !!! זה כי מגיע להן, בענק.
שולחת להן טיזר - תמונה של מים- בקבוצת הווטסאפ.
יום שישי הגיע. אחרי אין ספור שינויים מאחורי הקלעים הטיול שלנו יוצא לדרך. כבר בנקודת המפגש חבורת נשים, שעד לפני רגע לא הכירו, החליטו פה אחד ששם הקבוצה הופך ל- קבוצת המהממות.
נו ברור. רק המהממות ביותר באות לטייל במדבר בכזה מזג אוויר .
יצאנו, נסענו, הלכנו, הזענו, אכלנו, הקמנו, פירקנו, אכלנו, התקלחנו (!!!!), הלכנו, טבלנו, בישלנו, התפשטנו, התלבשנו, הזענו, הלכנו, התחבקנו, נפרדנו.
ככה זה כש- 16 מהממות יוצאות לטייל. יוצאת השקשוקה הכי טעימה, הפנצ'ר מוחלף בצחוקים ומהירות שיא, והשיחות קולחות כיין.
ליד גב ימין שפינק אותנו במים צוננים ובצל שופע התגלגלה לה שיחה - כמה טוב להיות בגילנו. על השיער האפור, הבטן ה(לא!) הריונית , והקבלה העצמית. ואיך יכול להיות שהתנועה הזו של -להוריד חולצה ולקפוץ למים- קלה יותר עכשיו מאשר בגיל 16 עם בטן מתוחה ועור חלק.
לחיינו ! לחיי אהבת עצמנו ! לחיי החיות שזורמת בעורקים של כל מי , שבכל גיל, פושטת חולצה וקופצת לגב מים צוננים בלב מדבר.
אוהבת אתכן יה קבוצת מהממות
Comments